אני מתרגלת איינגר-יוגה. בסטודיו יש פינה שהיתה תמיד "של" ג'. מאז שהוא נפטר לא הנחתי את המזרון שלי בפינה של ג'. אבל היום הסתדר ככה שכן הייתי שם, ובחמש הדקות של המנוחה בסוף התירגול (שוואסנה) עצמתי עיניים ופתאום ממש הרגשתי את הנוכחות המרגיעה של ג'. שמעתי אותו אומר לי "אני מאמין בספר שלך", וגם "תזמיני, אני אגיע להשקה של הספר שלך!".
אני מאמינה שהתנועה שלנו היא מיתר מחבר ביני לבין אנשים – חיים או מתים. והתנועה הזאת מתרחשת ומקיימת מציאות מקבילה.
אז לא יודעת אם אלו היו דקות של געגוע לג' או של נוכחות שלו בממד מקביל, אבל התחושה שנותרה בי היתה נעימה וטובה.